פסק-דין בתיק ע"פ 8564/10

השופט  י' דנציגר:

           לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (סגן הנשיא ת' כתילי) בת"פ 145-09 אשר ניתן ביום 9.11.2009.

1.        המערערים הורשעו, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדם.

2.        על פי כתב האישום המתוקן, בין משפחותיהם של האחים טאלב ומועד זועבי (להלן: טאלב ומועד) מחד גיסא, לבין משפחתו של אחיהם משהור זועבי (להלן: משהור) מאידך גיסא, קיים סכסוך ארוך יומין. המשפחות מתגוררות כולן בכפר מצר: משפחותיהם של טאלב ומועד מתגוררות בבית משותף ובבית הצמוד מתגוררת משפחתו של משהור. המערערים 3-1 הינם בניו של מועד והמערער 4 הוא בנו של טאלב.

           ביום 13.7.2009 תוכננה להתקיים ברחבת הכביש הסמוכה לבית משפחת משהור חתונת בתו ומשפחתו החלה בהכנות לחתונה, הכנות בהן סייע חסן זועבי, בן 15 באותה העת (להלן: חסן או המתלונן). בשלב מסויים פנה אחד מבניו של משהור אל טאלב וביקש את רשותו להזיז את פחי האשפה שהיו ברחבה שבין בתי המשפחות למקום אחר. טאלב סירב והחל לאיים על בנו של משהור וכן על בן נוסף של משהור שהיה במקום.

           בעקבות זאת פרצה קטטה בין המשפחות. במהלך הקטטה הכה המערער 2 במקל את אחד הנוכחים, לאחר מכן זרק את המקל לעבר אחד מבניו של משהור וקילל אותו. באותה העת, המערער 3 הכה באמצעות מוט ברזל את בני משפחת משהור וכן זרק אבנים לעברם. המערער 1 החזיק במקל ונופף בו בתנועות איום ואילו המערער 4 עלה על גג הבניין והחל לזרוק ממנו אבנים, חפצים כבדים וקרשים לעבר בני משפחת משהור. בשלב מסויים שב המערער 1 לרחבה כשהוא נושא עימו את נשקו האישי, רובה מסוג M-16 שהחזיק ברשותו עקב שירותו כשוטר מג"ב וירה מספר יריות לעבר הבתים הסמוכים. בשלב זה עזב חסן את הרחבה ופנה לבית סבו הסמוך. או אז המערער 4 הניף שולחן ברזל ועליו לוח שיש כבד וזרק אותו לעבר חסן. השולחן פגע בחסן והפיל אותו על הארץ. כתוצאה מכך נגרמו לחסן שבר בגשר האף, שבר באגודל יד ימין, חתכים וחבלות נוספות והוא אושפז בבית חולים למשך יממה. התגרה נמשכה עוד זמן רב לאחר פציעתו של חסן ולא חדלה עד להתערבות כוחות המשטרה שהגיעו למקום.

3.        בעקבות הודאתם, הורשעו המערערים בביצוע העבירות הבאות אשר יוחסו להם בכתב האישום המתוקן:

           (א) המערער 1: תגרה [לפי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)]; פציעה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 344 לחוק בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק); ניסיון לתקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 380 לחוק בצירוף 382(א) לחוק ו-25 לחוק); מעשה פזיזות או רשלנות (לפי סעיף 338(א)(5) לחוק); ויריות באיזור מגורים (לפי סעיף 340א לחוק).

           (ב) המערערים 2 ו-3: תגרה (לפי סעיף 191 לחוק) ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 380 לחוק בצירוף סעיף 382(א) לחוק).

           (ג) המערער 4: תגרה (לפי סעיף 191 לחוק) וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 333 לחוק בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) לחוק).

3.        הסדר הטיעון הנזכר לעיל לא כלל הסכמה לגבי העונשים שיושתו על המערערים. בשלב הטיעונים לעונש, הוצגו תסקירי שירות מבחן ביחס למערערים.

           ביחס למערער 1 צויין בתסקיר שירות המבחן כי הוא בעל יכולת טובה להתמיד ולהסתגל למסגרות ולרכוש מיומנויות בתחומים שונים. עוד נאמר כי המערער 1 לקח אחריות על מעשיו, כי הוא מבין את חומרת מעשיו וכי הוא ביטא אמפטיה מסוימת כלפי המתלונן. המלצת שירות המבחן הייתה כי יוטל עליו צו מבחן לשנתיים במסגרתו ישולב בטיפול בנושא מניעת אלימות וכי תיבדק האפשרות לריצוי מאסר במסגרת עבודות שירות. 

           מן המערער 2 התרשם שירות המבחן כי המדובר באדם המגלה יכולות תפקוד וכישורי חיים תקינים. כן ציין שירות המבחן כי המערער מבין כי הוא ראוי לענישה בגין מעשיו אך כי הוא נוטה למזער את חלקו ביחס לאירועים נושא כתב האישום. הומלץ על חלופה עונשית במסגרת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות, בצד ענישה מותנית מרתיעה.

           באשר למערער 3, ציין שירות המבחן כי המדובר באדם בעל יכולת הסתגלות גבוהה במסגרות לימודים ותעסוקה וכי הוא מגלה אחריות לתפקידים אותם הוא ממלא במשפחתו ובמקום עבודתו. עוד צויין כי המערער 3 לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה על מעשיו. שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן של 200 שעות ומאסר מותנה, והודיע כי יבנה תוכנית שירות לתועלת הציבור מתאימה עבור המערער 3 שתועבר לאישור בית המשפט.

           בעניינו של המערער 4, צוין כי המדובר בצעיר שגדל במשפחת קשת יום, כי הוא סבל מקשיי הסתגלות למסגרות חינוך אך עשה מאמצים לייצב את תפקודו במסגרות התעסוקתיות בהן עבד. כן צויין כי יש ביכולתו לכבד גבולות וסמכות אם כי קיימת נטייה לאימפולסיביות ומצבי אובדן שליטה. המלצת שירות המבחן, בה ראה מענה עונשי חינוכי והרתעתי הולם, הייתה להטיל עליו צו מבחן לשנה, שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות ופיצוי למתלונן ככל שלא הושג הסכם "סולחה" בין הצדדים.

4.        ב"כ המשיבה עתרה להטלת עונשי מאסר בפועל לתקופה ארוכה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. ב"כ המערערים ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן וכן ביקש כי יינתן משקל לעובדה כי נערך הסכם "סולחה" בין הניצים.

5.        בגזר דינו, עמד בית המשפט המחוזי על המלצות שירות המבחן, והדגיש את חשיבות השתת עונשים חמורים ומרתיעים כאשר המדובר במעשי אלימות שבוצעו בשל סכסוך בין משפחות יריבות בחברה "חמולתית". בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערים כי יש ליתן משקל להסכם הסולחה שנערך וקבע כי זה, הגם שמהווה הוא מעשה מבורך, אין בכוחו לבוא במקום מוסד הענישה. בנוסף, עמד בית המשפט על תוצאות התפרעותם של המערערים וקבע כי יש ליתן משקל לחבירתם המשותפת כ"קבוצה תוקפת". בפרט עמד בית המשפט המחוזי על תפקידו של המערער 1 בתגרה שפרצה ועל השימוש לרעה שעשה בנשקו שניתן לו לצורך מילוי תפקידו כשוטר. בית המשפט מצא כי יש לדחות את המלצות שירות המבחן, תוך שהוא מציין כי במקרה זה קבלת ההמלצות תעביר מסר שהעבריינות משתלמת. על רקע דברים אלו, גזר בית המשפט המחוזי על המערערים את העונשים הבאים:

           (א) על המערערים 1 ו-4 עונש של 30 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם) ו-18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים שלא יעברו עבירה מן העבירות בהן הורשעו.

           (ב) על המערערים 2 ו-3 עונש של 24 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרם) ו-12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעברו עבירה מן העבירות בהן הורשעו;